מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גרינברג

פסק דין

1.התובעת עותרת לחייב בתביעת שיבוב את הנתבעת בגין נזק שגרמה לרכב המבוטחת בתאונה מיום 27.3.12.

2.לטענת הנהגת מטעם התובעת, ביום התאונה בשעה 12:00 או בסמוך לכך, נסעה ברח' טבנקין בחיפה בכביש דו סיטרי עם נתיב נסיעה לכל כיוון. לטענתה, היא ביקשה לפנות שמאלה כדי לחנות בחניון של בית אִמהּ. על פי עדותה, היא האטה ועצרה למספר שניות כדי לבדוק שהחניה פנויה ושלא מגיע רכב ממול או שמישהו עובר את הכביש, ואז פנתה שמאלה. לטענתה, כשהתחילה את הפניה, הגיע רכב בפתאומיות הנהוג ע"י הנתבעת, עקף אותה משמאל ובמהלך הפניה פגע בה.

3.הנתבעת טוענת שהתאונה ארעה שעה שנסעה אחרי רכב התובעת ומשראתה שהרכב נעצר, נעצרה אחריו לכ-4 שניות ולאחריהן ובשל חסימת הנתיב, החליטה לצאת לעקיפה, כשבמהלך עקיפתה פנתה הנהגת מטעם התובעת שמאלה בפתאומיות ופגעה בה. הנתבעת מעידה כי הנהגת מטעם התובעת לא אותתה לפני הפניה וכי היא זוכרת פרט זה בוודאות, מה שגרם לה להחליט לצאת לעקיפה.

4.יצוין כי בבית משפט שלום בתל-אביב מתנהל תיק בו בעלת הרכב בו נסעה הנתבעת תובעת את התובעת כאן ואת הנהגת.

5.הצדדים הגישו הסכמה דיונית ביום 20.8.13 בה הם מבקשים כי ינתן פסק דין לפי סעיף 79א' וכי ההחלטה בעניין האחריות תחייב גם בתיק השני המתנהל בתל-אביב.

6.לאחר ששמעתי את הנהגות ועיינתי במסמכים שבתיק, אני סבורה כי נכון יהיה בנסיבות העניין שכל צד ישא בנזקיו, הואיל ואף אחד מהצדדים לא הצליח להרים את הנטל להוכיח כי האחריות רובצת לפתחו של השני.

7.בית המשפט מצוי במצב של גרסה מול גרסה, ואבהיר כי שתי הנהגות עשו רושם של נשים אמינות ולא מצאתי לבכר באופן מובהק עדות אחת על פני השניה.

לטעת הנהגת מטעם התובעת, לאחר עצירתה פנתה שמאלה, ברם בהגינותה ולאחר שאלות מפורשות של בית המשפט, היא לא ידעה להשיב אם לפני הפניה אותתה, ולא פחות חשוב, האם הסתכלה במראה כדי לוודא לפני הפניה, שאין תנועה שמגיעה מאחור ובכך לכאורה לא נקטה באמצעי זהירות מספיקים בטרם חצתה את הנתיב השני ווידאה שאין רכב שמצוי בעקיפה באותה עת.

מצד שני, הייתה צריכה להדלק לנתבעת, שהגיעה מאחוריה וראתה אותה עומדת, נורה אדומה באשר לכוונות הנהגת שעצרה סתם כך באמצע הדרך ולא אותתה, לא ימינה ולא שמאלה, ולא הפעילה איתות חרום.

יתכן שבמצב דברים זה הייתה צריכה הנתבעת לחכות קצת יותר מ-4 שניות על מנת לוודא את כוונותיה של הנהגת מטעם התובעת בטרם תצא לעקיפה.

8.בשים לב לאמור נראה כי אין אשם מכריע למי מהצדדים ובכל מקרה יש מידה מסוימת של אשם משותף לשתיהן, או למצער אף אחת מהן לא הצליחה להוכיח שהאשמה מונחת לפתחה של השניה.

9.אני קובעת אפוא, כי התובעת לא הוכיחה שהנתבעת אשמה בתאונה, ומאידך גם הנתבעת לא הוכיחה שהתובעת אשמה בתאונה.

10.אשר על כן, התביעה שלפני נדחית. כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, א' שבט תשע"ד, 02 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: